המשרדים של משאבי אנוש חבל אילות נמצאים מאחורי מזנון יטבתה, נסיעה קצרה מאילת. עצרתי לאכול גלידה במזנון ולאחר מכן עשיתי משהו לא צפוי — במקום להמשיך לכיוון אילת, פשוט המשכתי כמה מטרים אחרי המזנון ומצאתי את עצמי במשרדים הממוזגים והנאים של המועצה. שם פגשתי את מירב עפרוני, שהחליטה לפני כחמש שנים לעזוב את ביתה ועבודתה שבמרכז ולעבור לקיבוץ לוטן שבערבה. מה עורר את ההחלטה הדרמטית הזו? זה בדיוק מה שבאתי לברר.
מירב, ספרי לי קצת על עצמך.
עברנו לערבה לפני חמש שנים. אני חברת קיבוץ לוטן, נשואה ואם לשני בנים. עברתי לערבה לפני חמש שנים מראש העין. עבדתי בחברת הייטק בקריית אונו במשך עשור בתחום משאבי אנוש. כיום אני מנהלת משאבי אנוש במועצה אזורית חבל אילות.
“התאהבנו במחשבה על שינוי”
איך מחליטים לעבור לערבה באמצע החיים?
כשעשיתי את המעבר הייתי אחרי גיל ארבעים, שהוא גיל מומלץ לשינויים משמעותיים.
בעלי ואני חשבנו תקופה ארוכה על שינוי באורח החיים. התאהבנו במחשבה על שינוי. רצינו לעשות רי-סטארט. הייתה לנו הרגשה שאם זה לא יהיה עד הסוף אז זה לא יקרה. בדקנו הרבה אופציות בצפון ובדרום, ואז הגענו למסקנה שאנחנו מחפשים קיבוץ שיתופי בערבה. אלון, הבן הצעיר, היה לקראת כיתה א’ וזה היה דד-ליין חשוב.
ואיך הגעתם דווקא ללוטן?
באופן מפתיע, בעלי פשוט מצא את הקיבוץ דרך האינטרנט. בטווח של שלושה-ארבעה חודשים מהרגע שקראנו על קיומו של הקיבוץ, משאית המעבר שלנו כבר הייתה בכניסה אליו. הסתמכנו על תחושת בטן, אבל הרגשנו שזה מקום שיכול להתאים לנו.
מה משך אתכם בלוטן?
לוטן הוא קיבוץ רפורמי ואקולוגי. מצא חן בעינינו שלקהילה יש ערך מוסף ונושאים חשובים שאיתם הם מזדהים ושאותם הם מקדמים. אנחנו לא הגענו מקהילה רפורמית או היינו “ירוקים”, אבל ההזדמנות להצטרף לקהילה שמקדמת שני נושאים כל כך חשובים מצאה חן בעינינו.
גם היום, אחרי חמש שנים, אנחנו שמחים להיות חלק מהקהילה הזו.
נורא מהר, לא?
אני חושבת שיש משהו בתהליך קבלת החלטות, שבו את מנסה לעשות את ההחלטה הכי רציונלית, אבל ברגע האמת את עושה את מה שמרגיש לך בבטן.
איך היה המעבר?
הייתה הרגשה של חופש גדול. זה לא הרגיש אמיתי. אתה קם בבוקר למציאות אחרת. בעיר אתה לא קם עם כל האנרגיות. אתה מרגיש שזה אחר. מהר מאוד נכנסנו לעניינים והתחלנו לעבוד במשרות מלאות.
גם הילדים הרגישו כך?
גיא ואלון, הילדים, מאוד לא רצו לעזוב את ראש העין. אלון, בן חמש וחצי אז, הודיע לנו שהוא לא עוזב ושאנחנו מוזמנים לבקר אותו מדי פעם. אבל מהרגע שהם הגיעו הם הפכו פה לבני בית. הם הרגישו בבית הרבה לפנינו. המעבר היה להם קל מאוד.
את מרגישה שזה מעבר שיכול להתאים להרבה אנשים?
לפעמים אני אומרת לחברים שלי מהמרכז: בואו נעשה רשימה של כל הדברים שמטרידים אתכם. הם מגלים ששישים או שבעים אחוז מהדברים שמפריעים להם בחיי היומיום במרכז פשוט לא קיימים כאן. זה אולי לא מתאים לכולם, אבל למי שזה מתאים – כדאי שיעשה את זה.
איך הגעת לתפקיד מנהלת משאבי אנוש במועצה?
בחודשים הראשונים בקיבוץ, השתלבתי בעבודה בקיבוץ כחלק מאגף התיירות בחדרי אירוח. עד היום אני חושבת שזה משהו שאני יכולה להתעסק איתו. התפרסם המכרז במועצה, זכיתי בו ושמחתי מאוד על האפשרות. יחד עם ניהול משאבי האנוש במועצה, אני גם רכזת צמיחה דמוגרפית. במסגרת התפקיד אני מטפלת בפרויקט שנקרא “בית ראשון במולדת”— פרויקט שתומך בעולים שמגיעים לאזור. סיימנו עם המחזור הראשון ואנחנו לקראת המחזור השני. אני שמחה על ההזדמנות ועל כך שהתפקיד יכול להיות רחב יותר מ”רק” ניהול משאבי אנוש.
איך נראית הערבה לעולים חדשים, לדעתך?
במסגרת הפרויקט, הגיעו לכאן 15 משפחות. זה מעבר לא פשוט — אלה אנשים שהגיעו למקום שונה לחלוטין מהמקום שבו חיו עד עכשיו (נסי לדמיין את ההבדלים בין הערבה לבין מוסקבה, למשל). כשהבאנו אותם לכאן במסגרת פרויקט “בית ראשון במולדת”, הרעיון היה לשלב אותם בקיבוצים כדי שתהיה קהילה תומכת. נכון להיום, מתוך 15 המשפחות, אחרי שנה וחצי נשארו שמונה באזור, שזה מאוד משמח ומרגש. זו ציונות אמיתית. זה מראה שמי שרוצה יכול גם כאן.
“נכונות להיות גמישים ויצירתיים”
מה את ממליצה למי שרוצה לעבור לערבה?
בעבודה שלי אני נתקלת ברמה היומית בשיחות עם אנשים שרוצים לעבור לכאן, ונושא התעסוקה מעסיק אותם. המכשול שבערבה הוא בכך שבדרך כלל צריך להפסיק לעסוק במה שעשית עד עכשיו. סוגיית העבודה כאן מעסיקה את האנשים שמעוניינים להגיע לאזור. אני אומרת לאנשים על סמך הניסיון שלי, שאנשים טובים שמגיעים עם נכונות להיות גמישים ויצירתיים מוצאים את עצמם בטווח זמן הגיוני. לדעתי, לא בהכרח קל יותר במרכז. יש כאן הרבה מאפיינים שנותנים הזדמנות אמיתית למגוון יותר רחב של גילאים, אנשים והשכלה. כשמגיעים אנשים טובים אנחנו רואים שאם יש להם ולנו סבלנות, אנחנו מוצאים להם מסגרת מתאימה. אנחנו גם נגישים ותומכים יותר מבמרכז.
איך שומרים על קשר עם חברים מהמרכז?
זה רחוק. אי אפשר להתקשר ולהזמין אותה לקפה. ובכל זאת, אנחנו שומרים יפה על קשר עם חברים שבאמת באים לבקר. הם הבינו את היתרונות של חברים שגרים בקיבוץ בערבה והם באים לבקר אותנו, ותמיד יוצאים נינוחים יותר. כשחברים באים לבקר הם מגיעים לתקופה, וזה יוצר משהו הרבה יותר מיוחד מרק לקפוץ לשתות קפה וללכת.
יצאתי מהמשרד של מירב מרועננת — מתברר ששינויים מהותיים בחיים אפשר לעשות ממש בן רגע, והדבר נראה ישים יותר מאי פעם. בדרך חזרה לבאר שבע, התעצבתי על כך שהנוף הייחודי של הערבה נשאר מאחור, וחשבתי כמה בני מזל אלו שזוכים לראותו יום יום.
(כתבה: מיכל סלוסברג)
