זיו סגל, שותף בחברת Be Plus Do, הוא תל-אביבי שהחליט להקים את מטה החברה שלו דווקא במצפה רמון. את המטה הזה מגדיר זיו כבית שני. בית במצפה ובית בתל-אביב? לזיו זה נראה כמו האיזון המושלם.
לקריירה של זיו סגל יש סוג של פיצול אישיות. מצד אחד הוא מנהל השקעות ותיק בבורסה ומתעסק בכספים, מצד שני הוא גם מורה למדיטציה, מדריך לזן ועוסק בתחום הקואצ’ינג.
הסטארט-אפ של השאיפות
את החברה החדשה, Be + Do, הקים זיו יחד עם מירב הגלילי, תושבת באר אורה שבערבה, והיא משווקת תוכנה מקוונת שמסייעת לכל אדם לקחת אחריות על השאיפות שלו, להגדיר אותן ולקבוע תכנית סדורה למימושן. השאיפה שלי היא להבין מה מניע אנשים מחושבים לעבור מתל אביב למצפה רמון. אני יוצאת לממש אותה.
נתחיל בהתחלה: איך התחילה חברת Be Plus Do?
חיפשתי במשך שלוש ארבע שנים איך להשתלב לתחום ה”התפתחות אישית ויצירת מציאות”. לקרן מיראז’ ישנה “תוכנית יזמות שנתית” בה אני נותן מדי פעם הרצאות וגם מנחה יזמים באופן אישי. מהסיבה הזו, לילי שפי, מנהלת פיתוח התחום הכלכלי בקרן, הגיעה עם מירב הגלילי אלי למשרד בשביל לחשוב איך אפשר לקדם את המיזם של מירב. אחרי כמה חודשים, כשחשבתי על דרכי בעולם האימון ועל השאלה איך אפשר לעשות בו משהו אחר, משמעותי, עדכני ופורץ דרך הבנתי שמירב היא מה שאני מחפש. אז כתבתי לה מייל, הסברתי לה את התמונה שאני רואה והצעתי לה שותפות. היא הסכימה ומאז אנחנו עובדים ביחד. כשנפגשנו, מירב פיתחה ומכרה מוצר שנקרא “יומן שיטה”. אני חברתי למירב והשתלבתי ברמה של השקעה וגיוס משקיעים, וגם ברמה של שותפות בכל. מהרגע שהצטרפתי אני שותף לפיתוח, לצד העקרוני ולבנייה של העסק כעסק. המוצר שפיתחנו מאפשר להשיג מטרות ולהגשים שאיפות באמצעות הפיכתן לפרויקטים ברי ביצוע, ברי מעקב ואינטואיטיביים.
עוד על תוכנית היזמות של הקרן, כאן.
בכמה קליקים נוחים אתם יכולים להציב לעצמכם מטרות וליישם אותן
אני מבינה שמירב, כתושבת הערבה, יזמה את הקמת המטה שלכם במצפה רמון?
לא. אני התגלגלתי למצפה רמון בערך לפני חמש שנים. החלטתי שאני רוצה דרום בחיי. התחלתי לעבוד עם חברות בדרום ולעסוק בשלל פעילויות התנדבותיות בנגב. אני אוהב את הדרום כמכלול, אבל מכל המרחב הכי הוקסמתי ממצפה רמון. כל כך הוקסמתי שהחלטתי לבנות שם בית. זו הבועה המצפאית שלי.
מצפה רמון ו”הגשמה עצמית”— המקום השפיע על המנטרה?
חד משמעית כן. יש לכך שתי סיבות–אחת אישית ואחת אירגונית. הסיבה האישית היא שהנגב זה מקום שמאפשר התנתקות וחיבור לטבע שהוא בעיני מדהים, ואף מהווה מרחב עבודה יותר רגוע, שקט ונקי. הוא מוציא אותי מתל אביב למקום אחר. מבחינה אירגונית—פגישות, עבודה ובכלל התנהלות במרחב של הדרום היא שונה מבמרכז. הקצב הוא טיפה יותר איטי, במובן הטוב, מעצם העובדה שאנשים יותר נינוחים ויותר נותנים למחשבות שלהם מקום. שיחות מתארכות והופכות מעמיקות יותר, וזה משרה הוויה אחרת על כל מי שבאינטרקציה הזו. אמרתי שאיזון זה חשוב, ובעיני החיבור שיש לי בין מצפה רמון ותל אביב הוא האיזון המושלם.
לפתח עסק בתחום ההייטק באיזור הדרום – זה אתגר לוגיסטי?
אני לא חווה את זה כך. מירב ואני דווקא מצליחים לקיים את החברה שלנו מצויין. רוב הספקים שלנו הם מאיזור הערבה ומאילת, והשאיפה היא שבעתיד יהיו גם ספקים ממצפה רמון. כרגע עיקר העבודה היא בחבל אילות—כל פיתוח האתר והעיצוב הוא באילת. העיצוב של היומנים נעשה למשל בקיבוץ יהל.
מהעיר ללא הפסקה – לנסיעה ללא הפסקה?
בשבילי הדרך היא חלק מהחוויה. אני נוהג לעצור בקפה פולה בשדה בוקר שהוא מקום מדהים או לחלופין בצומת דבירה, ואני מקפיד גם לקנות במאפיית לשה ומביא משם לחמים הביתה. לפעמים אני נוסע בלילה ומוזיקה מספיקה. אם אני רוצה לנסוע עם עצירות אז שייקח גם ארבע שעות. אני נהנה מהדרך.
יש מה לעשות במצפה בלילה?
בטח. יש את פאב הברך המקומי ואת קפה נטו. אלה מקומות שאני תמיד מסתובב בהם. אם כבר מגיעים אז הולכים למסעדת הקצה או לחבית וכמובן שיש גם את מועדון הג’אז במצפה. בסוף השבוע הקרוב יהיה את אינטימדבר. זו הרחבה של המגורים בתל אביב לכל דבר מבחינתי. כל הפעילות העסקית נותנת לזה עוד מימד ומרחיבה את הזמן שאני שוהה במצפה, ואני נהנה מכל מה שמסביב כתוצאה מכך.
הזכרת נסיעה עם חברים – לחברים שלך יש זמן לזה?
כשיש להם הזדמנות לקחת יום חופש ולהצטרף אליי למה שאני עושה אז הם באים. תוך כדי זה הם מכירים חלק מהחברים שלי במצפה או הולכים לנטעלי קוטלובסקי לעשות אצלה טיפול בדיקור. ישנם ימים שאני חוזר באותו יום, וישנם ימים שאני נשאר לישון. אני משתדל לחשוב על הבית כעל המרפסת של הבית שלי בתל אביב. זה מודל של תושבות כפולה, ומבחינתי אני מצפאי ותל-אביב במקביל.
האמת: איך מגיבים החברים שמגיעים לביקור?
אין מי שמגיע למצפה רמון ולא מתאהב, או לפחות נהנה לבוא. זה מקום שמשרה על אנשים שלווה ורוגע, ולא כקלישאה. אנשים באים ואת רואה את החיוך על הפנים שלהם. אני מנגיש להם את הביקור בנגב, והופך את ה”קפיצה” למצפה רמון למשהו פשוט. אנשים אוהבים את זה. החברים נהיו גם יותר ויותר מעורבים בתהליך של בניית הבית ונכנסים לתוך זה יחד איתי.
אז אתה מזריק לחברים קצת די.אן .איי דרומי?
החוויה הדרומית, גם של מירב שהיא אשת ערבה, וגם שלי בתור מצפאי חלקי, חשובה לנו. אנחנו אוהבים את הדרום. הדרום הוא מקום טוב גם להתפתחות עסקית וגם להתפתחות אישית—אז כן: הדרום הוא חלק מהדי אן איי של החברה.
שמעתי שאתם בחיפוש אחר שותף?
כן. אנחנו כרגע בתהליך חיפושים אחר שותף טכנולוגי. המשמעות של שותף טכנולוגי זה אדם פרטי או אדם בעל חברה שמוכן ורוצה לקחת על עצמו את הפיתוח הטכנולוגי של המוצר.
למעוניינים בפרטים נוספים על המשרה, לחצו כאן
עוד על Be Plus Do כאן
ניכר שזיו מתאים לתחום ההדרכה האישית והקואצ’ינג. איכשהו הוא הצליח לשכנע אותי שמרפסת תל-אביבית בנגב זה משהו מאוד הגיוני, שנסיעה למצפה זו חוויה, ושהחלטות להגשמת שאיפות – לא רק שניתנות לביצוע, אלא אפילו די בקלות.
(כתבה: מיכל סלוסברג)
