“סעי עד הקצה ממש, לבית האחרון, אחריו יש רק מדבר. שם תחני”. אלו היו ההנחיות של תמר ברדה, כשרציתי להגיע לביתה החדש שנמצא בקיבוץ לוטן. יותר שקט מזה לא קיים. חניתי והלכתי לפתח הבית לפגוש את תמר. הפעם, הייתי סקרנית במיוחד: עד לאחרונה התגוררה תמר עם משפחתה במושב ליד פתח תקווה.  אבל כשחברים טובים שלה עברו לגור בקיבוץ גרופית בערבה, הבינה תמר שהשקט הפנימי שלה יכול להשתדרג ככל שמדרימים. כך מצאה את עצמה נקלטת בקיבוץ לוטן. מהן תחושותיה של משפחה שהחליטה זה עתה לעבור לערבה? הגיע הזמן לברר.

תמר, ספרי קצת על עצמך

אני בת 38, נשואה ואם לשני ילדים. לפני שעברנו לערבה תגוררנו במושב מגשימים שליד פתח תקווה. כיום אני עובדת בקידום תיירות בערבה, בעבר היה לי עסק ליבוא ושיווק, בניתי אתרי אינטרנט, והתעסקתי גם בחינוך לא פורמאלי.

נשמע שאת מאוד עסוקה

כן. אני אוהבת לעשות הרבה דברים במקביל. אני חושבת שזה עושה אותנו שלמים יותר כשאנחנו לא מתקבעים על תחום אחד בחיים.

הרגשת שחסר משהו במושב מגשימים?

לא בדיוק. המושב הוא מקסים, ירוק ופורח. הבחירה הטבעית שלי היתה לחיות במקום שמאפשר לחוות חיים רגועים ושלווים. השוני הוא בכך שבמגשימים גרנו בצמוד לחמותי וגיסתי, כיוון שבעלי הוא בן משק, אלו היו מעין חיי שבט כאלה. ידענו שהמעבר לערבה הוא סוג של פרידה מצורת החיים ההיא, המיוחדת למושבים ויישובים שבהם יש בנים ממשיכים. הצטערנו על כך, אבל בכל זאת בחרנו לעבור.

מפתיע. אז למה באמת החלטתם לעבור?

למרות שידענו שנתגעגע, בכל זאת החלטנו לעבור דווקא לכאן כי היינו נחושים להשקיע יותר בחיי המשפחה. בעלי הוא עובד הייטק. רצינו לצאת ממירוץ העכברים המטורף של לקום בבוקר, להיפרד מהילדים ולראות אותם שוב רק בערב. חיפשנו גם חיי קהילה ועל כן בחרנו לעשות את השינוי בחיים.

קהילה יש בכל מיני מקומות, למה דווקא ערבה?

בחרנו בלוטן בעקבות חברים טובים שלנו שעברו לקיבוץ גרופית. ליוויתי אותם בכל התהליך של ההיקלטות והשילוב של הילדים במסגרת הקיבוץ, וכשראינו שמאוד טוב להם החלטנו שגם אנחנו מוכנים לשינוי הזה. היה ברור לנו שאנחנו רוצים לחיות בחבל אילות בגלל שבית הספר כאן מעולה. וכמובן, בזכות זה שכבר היו לנו כאן חברים, חווינו נחיתה קלה ונוחה.

במה עוסקים שני אנשים שמתגוררים בערבה?

באופן קוסמי לחלוטין, לפני שעברנו לערבה, התחלתי לעבוד במיזם שנקרא “ערבה בוקינג“. בועז עובד בחברת “פוליקום” שהיא חברה אמריקאית, והם אישרו לו לעבוד מהבית ולנסוע למרכז לעבודה רק פעמיים בשבוע.

מה זה בדיוק “ערבה בוקינג”?

בגדול, הקים את העסק יזם בשם בועז עוז. הוא איש מקסים ומעורר השראה. הוא ביקש להקים מתחם תיירות בחצבה. בהתחלה אמרו לו שזה שיגעון – מי יגיע לכאן כתייר? אבל הוא הצליח ופתח מספר מתחמים תיירותיים. היום הערבה פורחת מבחינה תיירותית, אנשים פתחו צימרים ובתי אירוח. המרכז של “ערבה בוקינג” מספק סוג של חבילת ייעוץ וחניכה לעסקים באיזור: אנחנו משווקים את העסקים ותומכים בהם, אבל אנחנו גם דואגים שהעסק יתנהל בפני עצמו.

תארי לי את יום המעבר

המשאית הגיעה, העבירה את הציוד, ואנחנו הגענו לכאן. כרגע אנחנו בבית זמני. על השלט כבר היה כתוב “משפחת ברדה” ובמקרר חיכו לנו חלב, פירות ועוגיות שנאפו במיוחד עבורנו. בשישי בצהריים הגיעה אחת מחברות הקיבוץ עם עוגה טבעונית, כי היא שמעה שאני ובועז טבעונים. בשישי הגיעו ילדי השכונה עם חלות שהכינו לילדים שלנו. קיבלו אותנו עם כל הלב. התחושה היא שכל הקהילה עוטפת מאוד ומסבירת פנים.

מה מיוחד בלוטן?

הגענו לקיבוץ שהוא אקו-יהודי. הם מנגישים לנו את שני התחומים הללו. הזמינו אותנו לקבלת שבת מיוחדת, שונה מאוד ומקסימה.

איך המשפחה קיבלה את המעבר שלכם?

לאמא שלי לא היה קל. היא לא רצתה שאעבור. אבל היא התארחה אצלינו לפני שבוע והיא יצאה מועצמת ומפרגנת מאוד. הרגשתי שיש תמיכה גם ממנה. כל מי שמגיע לביקור מתבאס כשהביקור מסתיים. זה כמו לעצור את הזמן – לא ממהרים לשום מקום. זוהי צורת חיים אחרת. נהנים מהפשטות, מהביחד, מהמשחקים בבית, מהבריכה וחדר האוכל. במרכז כל הזמן רוצים להספיק דברים. כאן אנחנו רוצים ליהנות מהרגע.

ומה עושים אם רוצים לצאת קצת מהקיבוץ?

במרחק חצי שעה יש עיר גדולה עם כל השירותים שצריך. זה לא בשמיים. אנשים מגיעים מכל העולם לאילת לנפוש ואני יכולה להגיע לשם מתי שאני רוצה.

הודתי לתמר ונכנסתי חזרה לרכב שלי שנח לו במדבר. נדמה שאופייה של הערבה דומה למראה שלה – שטח פתוח של אפשרויות אין קץ שבו אתה רק צריך למצוא את מקומך. ללא ספק את משפחת ברדה קיבלה הערבה בזרועות פתוחות ובחיבוק חם.

(כתבה: מיכל סלוסברג)

תגובות