תקשיבו: שני אנימטורים תושבי גוש דן פותחים סטודיו לוידאו ואנימציה בקיבוץ בלב הנגב המערבי. לא, זו לא התחלה של בדיחה. בקיבוץ ניר עם אכן שוכן לו “אנימייט”, סטודיו לאנימציה ווידאו, מהיצירתיים שידעה ישראל. עוד לפני הפגישה עם נתי מאיר ועופר בכור, הבעלים של הסטודיו, אנחנו מבינים שזה לא עסק רגיל. חדר היצירה נראה כמו גן עדן לאנשים יצירתיים: חלקי גיטרות וכלי מיתר פזורים להם מעדנות בינות למערכות תופים ופוסטרים של פינק פלויד. כוסות קפה שחור מעידות בדממה על לילות של סיעורי מוחות ורק שני כלבים מנומנמים מזכירים לנו שבחוץ בכלל נגב. אז – איך כל זה קרה?
שותפים מהסרטים
נתי מאיר (34) הגיע מראשון לציון לנגב כדי להגשים חלום. כל חייו היו משולבים באמנות ויצירה, וכששמע שבמכללת ספיר יש מסלול לימודי קולנוע ואנימציה, היה לו ברור שלשם הוא מגיע ללמוד. הוא אכן שימש כחלוץ בנגב: כבן המחזור הראשון של המגמה, הוא הוא אביו מולידו של הסרט הראשון של המגמה כולה. ‘אני חובב קולנוע מגיל צעיר, ודרך הביטוי האמנותית הזו קסמה לי מאוד. למה בספיר? רציתי ללמוד מחוץ לעיר, פשוט לצאת מהמרכז למרחבים פתוחים וירוקים שיתנו לי השראה’, הוא מספר.
עופר בכור (33) הגיע גם הוא מגוש דן, וכבן המחזור השני של המסלול לקולנוע ואנימציה במכללת ספיר, שמע באוויר את הקולות שנתי פיזר במכללה על עבודה לאחר הלימודים. השוק רווי, הם יודעים לומר, ובוודאי שבתל אביב. הצעד ההגיוני מבחינת נתי היה להקים סטודיו. במקום לעבוד כפרילנסר ולקושש אחרי משימות מזדמנות, קבוצת אנשים שתעבוד יחד תוכל לאפשר מגוון רעיונות וכישורים. ‘מבחינתי, כשאני עובד לבד זה ברור שכל המשימות נופלות עלי- גם בתחום היצירתי וגם בתחום ההפקה, הנהלת החשבונות, השיווק. זה המון משקל על מישהו אחד’. עבור עופר האתגר היה אחר ‘אני רציתי למצוא מישהו שיהיה לי כיף וטוב לעבוד איתו, וזה קשה. למצוא שותף שאני סומך עליו ברמת העבודה והמקצועיות, אבל גם מישהו שיהיה באותן אנרגיות איתי. מצד שני, החלום של נתי ושלי היה די דומה, והחיבור היה טבעי’.
“חצי עכבר עיר, חצי עכבר כפר”
סטודיו לאנימציה אי שם בעין הסערה, איך מחליטים להתמקם דווקא פה?
נתי: מהרגע שהגעתי לנגב, אני גר בניר עם. כאן הכרתי את בת הזוג שלי, והבן שלנו נולד פה. הוא קיבוצניק לכל דבר. מבחינתי לעזוב את ניר עם זה יהיה רק לחו”ל. בשנים האחרונות האווירה המתוחה מבחינה בטחונית ‘גולשת’ מחוץ לגבולות הנגב המערבי, ועבורי זה כבר לא פקטור. אנחנו עם מיגונית מחוץ לסטודיו, עובדים קשה ונזהרים.
עופר: אני הרגשתי שלהגיע למקום הזה נותן לי שקט ומרחב ליצור בו. אין לי רעשי רקע כמו שיש בעיר, והאווירה מאפשרת לי להיות הכי מקורי וחדשני, גם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינה אמנותית. היה לי טבעי להישאר באיזור אחרי הלימודים, ואני לא פוסל את האפשרות של לעבור לגור כאן בעתיד עם בת הזוג שלי. חוץ מזה, ששעה נסיעה לכל כיוון, כשאני עולה על הרכבת בפתח תקווה ויורד בשדרות, זו אותה השעה שחברים שלי תקועים בה בפקק בין הרצליה לתל אביב. אני יכול לעבוד גם מהדרך והיעילות שלי לא נפגעת. אני מרגיש שאני נהנה מכל העולמות, חצי עכבר עיר וחצי עכבר כפר.
יצרתם יופי של קליפ ללהקת הגירפות. איך זה קרה?
נתי: ב-2012 הכנתי SHOW REAL. זו אסופת עבודות, בדרך כלל של יוצר אחד, שהוא שולח לכל מיני לקוחות כדי להציג, כמו תיק עבודות. במקרה שלנו, פניתי לחברים בוגרי המסלול ב’ספיר’, והצעתי שנכין תיק משותף. שכל אחד ישלח את החומרים הכי טובים שלו, וערכנו הכל יחד לכדי קליפ ביוטיוב. ישבתי כמה ימים על המחשב, ושלחתי את הקישור לכל מי שרק עלה בדעתי. ‘הדבקתי’ את הקישור בדף של הג’ירפות בפייסבוק, ואחרי כמה ימים הם פנו אלי בבקשה שניצור להם קליפ.
עופר: מהרגע שזה קרה, גייסנו עוד חברי צוות למשימה, ועוד עבדנו על הקליפ בסטודיו הישן שלנו, שהיה בחצי יחידת דיור אחרת בקיבוץ. כל אחד נתן מה שהוא יכול, והוא פרץ לנו את הדרך לתחום התרבות. מאז אנחנו עובדים עם משרד התרבות אבל גם עוברים מאוד מפה לאוזן בין לקוחות. אחד מרוצה מביא עוד אחד מרוצה.
מהפן האמנותי: איך הייתם מגדירים את הסטודיו?
נתי: אני לא חושב שיש לנו ‘קו אמנותי’ אחד. כל הרעיון מבחינתנו היה ליצור בעזרת מגוון של טכניקות, סטופ-מושן, תלת-מימד, אנימציה. ככל שהסטודיו יהיה מלא באנשים עם כישורים רבים, כך אנחנו משלבים יותר דברים בעבודה.
עופר: אנחנו מתפתחים משנה לשנה, וככל שאנחנו משתתפים ביותר פרוייקטים גם בתחום היזמות וגם בתחום האמנות, אנחנו מגלים עוד יכולות בעצמנו ובסביבת העבודה שלנו. המועצה האיזורית שער הנגב תומכת בנו מאוד, ובכלל ביוזמות של צעירים, וגם קורס היזמות של קרן מיראז’ היה קפיצת מדרגה בשבילנו בתחום העסקי.
מחכים למשקיע
העבודה של סטודיו אנימייט נוגעת בעיקר בסרטוני תדמית ופרסומת, ובמשך זמן רב הם חשבו על הדרך שבה אפשר יהיה לתת מענה דווקא לעסקים הקטנים, אלה שלא יפנו לגוף חיצוני שיסייע להם בשיווק. עבורם, פיתוח הטכנולוגיה החדשה שרובה עוד בשלבי יצירה שתהיה הפלטפורמה לעסקים קטנים להפיץ את עצמם, זה לא פחות חשוב מאשר לעבוד עם הגופים הגדולים. ‘אנחנו מחפשים היום משקיע, Angel, שיזהה את הפוטנציאל בפיתוח שלנו ושיראה לנכון לסייע להרבה יותר עסקים קטנים מאשר לאלה הגדולים שיכולים לתקצב במספרים גדולים את השיווק של עצמם’, נתי מספר. ‘מבחינתנו, לעבוד עם לקוח גדול זו לפעמים משוכה גבוהה, כי הביורוקרטיה הפנימית היא מסורבלת וארוכה. עם הפיתוח החדש שלנו, אנחנו מקצרים תהליכים- לעצמנו וללקוח. זה המיקוד שלנו כרגע גם מבחינת הסטודיו ולשם אנחנו מכוונים את האנרגיות שלנו’, מוסיף עופר.
איפה תהיו עוד שלוש שנים?
הפלטפורמה החדשה כבר תרוץ חופשי, יהיו עוד עובדים קבועים לסטודיו והעבודה תתקבל ממדינות שונות בעולם. היום, בעידן של מידע שזורם בקצב מסחרר, הגבולות מיטשטשים. האווירה הייחודית של ניר עם, החופש לחשוב ולעשות ניכר בחלל המעוצב בפשטות שלהם והיתרון היחסי שבקרבה לעשרות בוגרים של מכללת ספיר מתחומי האמנות הם מפתח להצלחה.
אם בתל אביב התחושה היא שיש יותר תחרות, בשדות המוריקים של הנגב יותר קל לבלוט, ואת זה סטודיו אנימייט עושים מצוין.
